האם תת פעילות של בלוטת יותרת הכליה גורמת לתסמונת עייפות הכרונית?

על המשטח העליון של כל אחת מהכליות ישנה בלוטה אנדוקרינית הנקראת בהתאם למיקומה, בלוטת יותרת הכליה (שתי בלוטות סך הכול). הבלוטות ממוקמות באזור החוליה ה- 12, בבטן האחורית העליונה, מתחת לסרעפת. הכליה מופרדת מהבלוטה באמצעות רקמת חיבור סיבית, צורתן של הבלוטות משולשת ומשקל כל בלוטה עומד על כחמישה גרם בלבד.

לכל בלוטה ישנם שני חלקים: הקורטקס (קליפת בלוטת יותרת הכליה) והמדולה (ליבת בלוטת יותרת הכליה). הקורטקס מפריש אנדרוגנים, אלדוסטרון וגלוקוקורטיקואידים שונים בדגש על קורטיזול ואילו המדולה מפרישה אפינפרין ונוראפינפרין.

מנגנוני הבקרה על בלוטת יותרת המוח

ההורמון הראשון המפעיל את מערכת הדחק הפיזיולוגית נקרא הורמון משחרר קורטיקוטרופין (CRH). הורמון זה מופרש מההיפותלמוס ואיבר המטרה שלו נקרא בלוטת יותרת המוח.

כאשר ההורמון מגיע לחלקה הקדמי של בלוטת יותרת המוח, הוא מעודד אותה להפריש הורמון אחר, הנקרא הורמון אדרנוקורטיקוטרופי (ACTH). הורמון זה פועל על בלוטת יותרת הכליה ומעודד אותה בין היתר להפריש קורטיזול ואדרנלין. כאשר הרמה של הקורטיזול והרמה של ה- ACTH עולות בדם, ההפרשה של ה- CRH מההיפותלמוס פוחתת.

מה קורה בגוף במצב של תת פעילות יותרת הכליה?

תת פעילות בלוטת יותרת הכליה היא הגדרת מטרייה לשורה ארוכה של מצבים שבהם ההפרשה של הקורטיזול מבלוטת יותרת הכליה לוקה בחסר. בין היתר כוללים התסמינים של תת פעילות בלוטת יותרת הכליה לחץ דם נמוך, כאבי שרירים, כאבי מפרקים, דיכאון, אובדן משקל, עייפות, סחרחורות וחולשה. ישנו מגוון רחב ביותר של גורמים לתת פעילות של בלוטת יותרת הכליה כשבגדול נהוג לסווג את כל הגורמים לשתי קבוצות עיקריות להלן:

• אי ספיקה ראשונית – בלוטת יותרת המוח מפרישה כמות נאותה של ACTH, אבל מסיבות כאלו ואחרות בלוטת יותרת הכליה לא מסוגלת לעמוד בדרישה לקורטיזול.
• אי ספיקה שניונית – במקרה הזה בלוטת יותרת הכליה פועלת בצורה תקינה, אך ריכוז ה- ACTH לא עומד בקנה אחד עם דרישות הגוף לקורטיזול.

מה הקשר בין תת פעילות של בלוטת יותרת הכליה לתסמונת התשישות הכרונית?

לאורך העשורים האחרונים בוצעו לא מעט מחקרים שבחנו את רמת התפקוד של בלוטת יותרת הכליה בקרב הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית. מטבע הדברים רוב המחקרים התמקדו בהורמון קורטיזול שנמדד בדם ובשתן של המשתתפים. ברוב המכריע של המחקרים, כאשר השוו את רמות הקורטיזול בדם ובשתן של חולי תסמונת התשישות הכרונית עם רמות הקורטיזול של אנשים בריאים, נמצא כי רמות הקורטיזול בקרב החולים נמוכות יותר באופן מובהק סטטיסטית.

מדוע סבורים החוקרים שהלוקים בתסמונת סובלים מתת פעילות של בלוטת יותרת הכליה?

לפי חלק מהחוקרים, הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית סובלים מהפרעה מסוימת בציר המתחיל בהיפותלמוס, ממשיך בחלק הקדמי של בלוטת יותרת המוח ומסתיים בבלוטת יותרת הכליה. עם זאת, עדיין לא ברור האם הבעיה בציר זה היא הגורם לתסמונת או שמא התסמונת היא זו הגורמת להפרעה. כמו כן נמצא כי ישנה תקלה שכיחה במחזור הקורטיזול היומי בקרב החולים.

לפי תיאוריה אחת, בדמם של הלוקים בתסמונת התשישות הכרונית ישנם נוגדנים הפוגעים בהורמון ACTH ולכן הבלוטה לא מקבלת את כמות ההורמון שלה היא זקוקה כדי להפריש כמות נאותה של קורטיזול.

האם ניתן לטפל בתסמונת באמצעות קורטיזול?

לאור כל זאת, בוצעו מספר מחקרים שבחנו את האפשרות לטפל בלוקים בתסמונת התשישות הכרונית באמצעות קורטיזול, אך נכון לכתיבת שורות אלה אין מסקנות חד משמעיות לאור התוצאות המעורבות ואף הסותרות שעלו מהמחקרים השונים שבחנו אפשרות זו.